מערכת השרירים

הרקמה השרירית

הסימן המאפיין רקמה שרירית הוא יכולתה להתכווץ, לשנות את ממדיה. היא עושה זאת כתגובה לאות המתקבל מהמערכת העצבית; כיווץ כרוך בהפעלת כוח לאורך דרך, ועל-כן בהוצאת אנרגיה. האנרגיה מופקת, בסופו של דבר, מפירוק חומרי מזון בעזרת חמצן ועל-כן נדרשת הסעת חומרי מזון וחמצן לסביבת הרקמה השרירית הסעה המתבצעת בעיקרה על-ידי הדם ומערכת הלב וכלי-הדם.

תכונות הרקמה השרירית הן:

יכולת כיווץ התכונה העירקית של הרקמה השרירית; אך היא נסמכת על התכונה השניה:

יכולת עירור היכולת לקלוט גירוי ולהגיב לו. הגירוי הוא, בדרך-כלל, אות מעצב כלשהו, והתגובה היא כיווץ.

יכולת התארכות ניתן למתוח (על-ידי הפעלת כוח חיצון, כולל פעולת שריר אחר) את השריר אל מעבר לאורכו במצב מנוחה.

אלסטיות היכולת לשוב לאורכו המקורי לאחר שהכוח שגרם להתארכות מפסיק לפעול (חומרים שאינם חוזרים למצבם המקורי, קרויים חומרים פלסטיים).

נסכם: התפקיד הראשי של מערכת השרירים הוא לגרום לתנועה; לשם כך היא זקוקה לאות מהמערכת העצבית, ולהספקת אנרגיה ממערכת הלב וכלי-הדם.

יש שלוש קבוצות של רקמות שריריות בגוף האדם:

·        שרירי השלד, המחברים בין עצמות שונות ומניעים אותם;

·        שרירים חלקים, המקיפים חללים ("צינורות") בגוף ומכווצים או מרחיבים אותם;

·        שריר הלב, שמחזור הכיווץ וההרפיה שלו מניע את הדם ממקום למקום בגוף.

כל התאים ברקמה שרירית כלשהי הם תאים מוארכים; במיוחד תאי שרירי השלד (תאי שרירים חלקים קצרים אלפי מונים מתאי שרירי השלד). בהסתכלות מדוקדקת, רואים פסים לרוחב התאים בשרירי השלד ובשריר הלב; מכאן הכינוי "שריר מסורטט" לשרירים אלה. הפקודות העצביות הניתנות לשרירי השלד נמצאות בשליטת הרצון המודע שלנו, מה שאין כך לגבי הפקודות הניתנות לשריר הלב ולשרירים החלקים (יש מידה מסוימת של אפשרות לקבל שליטה חלקית על קצה הכיווץ של שריר הלב) לכן אנו מכנים את שרירי השלד "שרירים רצוניים" ואת שריר הלב והשרירים החלקים "שרירים לא-רצוניים" או "שרירים אוטונומיים".

מבנה מסורטט

מבנה חלק

שרירי השלד

שריר הלב

שרירים חלקים

תאים רב-גרעיניים

תאים חד או דו-גרעיניים

תאים חד-גרעיניים

שריר רצוני

שריר לא-רצוני

 

מה משותף לכל סוגי הרקמות?

ראשית, שתאי השריר הם מוארכים. לכן הם נקראים גם סיבים או ליפים.

שנית, בתוך הסיב, מסודרים "חוטים" ארוכים של שני סוגי חלבון, אַקְטִין ומִיוֹסִין. אלה מסודרים כך, שליד כל "חוט" של אקטין נמצא אחד של מיוסין. צורת הסידור שונה בין שרירים מסורטטים לחלקים, אך העיקרון של שכנות סמוכה של שני הסוגים נכון תמיד, ומהווה את הבסיס ליכולת הכיווץ.

ארבעה תפקידים לרקמות השריר בגוף:

·        תנועה: שרירי השלד מניעים את איברי הגוף, גדולים כקטנים; שריר הלב מניע את הדם הזורם בגופנו; השרירים החלקים מניעים חומרים שונים בתוך הגוף: נוזלים והפרשות, מזון, ואפילו עובר בדרך ללידה.

·        יציבה: חלק משרירי השלד שומרים על יציבה זקופה בעמידה או בישיבה, כשהם פועלים נגד כוח הכובד.

·        ייצוב מיפרקים: מפרקים עטופים בקפסולה וברצועות לשמירת יציבותם; אך זה איננו תמיד מספיק, ואת החסר בהגנה על היציבות מספקים שרירים.

·        הפקת חום: בעת הפיכת אנרגיה כימית לאנרגית תנועה, חלק מהאנרגיה הכימית הופך לאנרגית חום (תופעה הקיימת בכל "מכונת חום" והשרירים אינם חורגים מכלל זה). חום זה מסייע לגוף לשמור על טמפרטורה נכונה לתפקוד (הומיאוסטזיס).

בקורס זה מעניינים אותנו במיוחד שרירי השלד, ולכן נטפל בהרחבה במבנה ובאורח הכיווץ שלהם.